שלמות

לקליניקה הגיע בחור שהשאלה הזו הדהדה בו זמן רב, הרצון להיות אדם שלם יותר, מושלם יותר, הכי טוב.
העניין היה שהשאיפה לשלמות גרמה לו לסבל. אך לטענתו לא בגלל זה הוא הגיע.
הוא סיפר שהוא לא ישן טוב, הסביבה לא כ"כ מבינה אותו, והוא מבזבז את הזמן איתם ומעדיף להתרכז בעצמו.
בתחילת המפגשים היה לו קשה לשבת זמן ממושך, רגשות לא עניינו אותו, הוא קיווה שבכל פגישה הוא יצא עם כוחות להשיג את המטרות שהציב לעצמו.
אפשר לומר שבהתחלה עיקר הפגישות היו בנושאים מקצועיים.
הרגשתי שאני לא עומד בקצב…

הוא היה מדבר, מספר על תכניות, הגשמת יעדים, אמונות, ערכים, שאיפות ואני הקשבתי…
היה מאתגר אך ניכר היה שהוא לא סתם בחר להגיע, ומבפנים רצה להרגיש אמיתי ומחובר יותר לעצמו ולסביבה.
לאט לאט, כשהוא נפתח והיה מוכן לשהות, להכיר בפגמיו ולהשיל מעט את האגו, ניצנים קטנים של אותנטיות החלו לבצבץ. בין פגישה לפגישה הניצנים הפכו לפרחים והוא לאדם שלם יותר עם עצמו.
דרך הפגישות זכיתי להכיר יותר לעומק את האומץ בלא להיות מושלם.
המשמעות היא שלפעמים השהייה במקום, קבלת הפגמים היא זו שתוביל לחופש ואותנטיות פנימית.
הכרה בכך, שחוסר השלמות הינו חלק טבעי מהחיים וההכרה בכך שהיא לא מגדירה את ערכו של האדם כאדם.
וטיפוח האומץ להיות לא מושלם חשוב לצמיחה האישית ולרווחה הנפשית.

טיפ קטן שלפעמים אנחנו שוכחים
הכרת תודה: תרגול הכרת תודה והתמקדות בהיבטים החיוביים של החיים יכולים להגביר את תחושות האושר והסיפוק